שלום בשערך - Peace in Your Gates

Tuesday, September 06, 2005

Ka'as Cup

In the tradition of if you want to change something it's not enough to intellectualize about it (see Rashi's comment on the juxtaposition of the parshios of Nazir with Sotah), I recently decided to do something "l'ma'aseh-dik" about my problem with ka'as (anger).

I created a "Ka'as Cup." It's basically a "pushkah" (with a label bearing the words "Ka'as Cup" in Hebrew/Yiddish designed by yours truly) and works as follows: each day I successfully avoid yelling (note: I didn't say didn't get angry, as I realized for me that would be impossible. Instead, I am focusing on how I REACT to that anger by trying to avoid yelling) I drop $.25 into the pushkah.

On those days when I am not successful in avoiding yelling, I DEDUCT $1. At the end of the month, if I have collected $7 or more (do the math; it translates into 28 or more days of yelling-free behavior), then we make a "Ka'as Free" party for the entire family (since they also benefit from the lack of yelling).

As a further incentive, the money I collect is for me to use as I please (e.g., purchase seforim, software, etc.).

Chazak v'ya'ametz!


Wednesday, April 20, 2005

שער הכעס Continued...

Michael: Thank you for the excellent analysis in your last post, and sorry for the delay in picking up the thread! So, without further delay, here is the next section of the שער:
ואתה רואה בני אדם, כשהם כועסים ומחזיקים בכעסם, אינם משימים לבם על מה שעושים, ועושים הרבה ענינים בכעסם מה שלא היו עושים בלא הכעס, כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו עד שמרבה דברי הכעס, ונכנס במחלוקת וקנטורים. לכן אי אפשר שיינצל הכעסן מחטאים גדולים. וכן אמר אליהו לרב יהודה (ברכות כט ב): לא תרתח ולא תחטי. ואמרו (עירובין סה ב):
בשלשה דברים ניכר האדם, האחד מהם - בכעסו, כי בעת הכעס אדם ניכר: אם יתגבר כעסו על חכמתו ועושה עניינים בעת הכעס בלא הנהגת החכמה - בזה ניכר כעסו. ואם תתגבר חכמתו על כעסו, ולא ידבר, ולא יעשה מעשה מחמת הכעס מה שלא היה עושה בלא הכעס - בזה ניכרת חכמתו:

Free translation: "And you see people, when they are angry and hold onto their anger, they do not take notice of what they are doing. And they do things in their anger that they would never do without being angry, because anger negates a person's reason and begets angry words which causes him to enter into arguments and controversies.

Therefore, it is impossible for an angry person to save himself from major sins. And so said Eliahu to Rav Yehuda (Brachot 29b): 'Don't become upset and you will not sin.' And, [says the Gemara] (Eruvin 65b): 'By three things is a person recognized...' one of them is his anger, because at the time of his anger a person is revealed: if his anger overcomes his reason, and he does things while he is angry that defy reason--by this his level of anger is recognizable. And if his reason ovecomes his anger, and he does not say nor do things while angry that he would not do while he is not angry, by this is recognized his level of wisdom."

Wow--pretty powerful mussar that really hits home for me. It's humbling (and embarrassing!) just to remember a few things I've done in the past while angry (that I would never have otherwise done). Clearly, I don't measure up too well on the scale of wisdom at least when I become angry.

Moreover, I find the biggest challenge in this particular area--that of trying to control my anger, and not have it overpower my "sechel," is with my family--the very people I least want to hurt--who are the ones who consistently get the worst of it, at least compared to how I behave at work, in public, etc. I think it's the "boosha" factor; you know, the ol' "What would people think of me if I got angry, etc., etc." However, when it comes to my family, the attitude is, "So, nu, nu...Why can't a man let his hair down at home, etc., etc."

Clearly, this is wrong. Not only that but (as I've unfortunately seen) children are very quick to pick up on their parents' bad habits. And, I've noticed that some of my children have developed "coping" strategies for dealing with stress (which are less than exemplary) that bear a strong resemblance to those of you-know-who!

In the final analysis, I think it gets back to a previous point about hashgacha pratis--i.e., if I really felt that Hashem was directing all the affairs of my life, then I wouldn't get so angry, b/c getting angry is (usually) a response to a situation that doesn't go the way I want it to. But who am I? And why does the world have to be arranged according to my desires?! If I truly believed that "kol ma d'avad Rachmana l'tav avid (Everything Hashem does is for the best) then, takke, that also includes those times when things *don't* go my way. And moreover, on a deeper level that could b'dafka, be the reason why I (meaning my neshama) was put here in this green earth was to experience these sorts of frustrations and learn to overcome them (as a tikkun for my neshama).


Monday, February 28, 2005

Continuing with שער הכעס

SM: Continuing in the Sha'ar HaKa'as, I found the next few lines are a continuation of the quote in Talmud Nedarim that you already dealt with, i.e. abdominal troubles. We continue with a quote from side B of that daf, so I am linking to an English translation here.

Continuing with our text:
ועוד אמרו רבותינו (נדרים כב ב): כל הכועס - אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר (תהלים י ד): "רשע כגבה אפו בל ידרש אין אלהים כל מזמותיו". ואף משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנאמר (קהלת ז ט): "כי כעס בחיק כסילים ינוח", וכתיב (משלי יג טז): "וכסיל יפרוש אולת". ובידוע שעוונותיו מרובים מזכיותיו, שנאמר (משלי כט כב): "ובעל חמה רב פשע". וענשו גדול מאד, שנאמר (משלי יט יט): "גדל חמה נושא עונש":

And furthermore our Rabbanim said [in Nedarim 22b], "He who loses his temper, even the Divine Presence is unimportant in his eyes, as it is written [in Tehillim 10.4], 'The wicked, through the pride of his countenance, will not seek God' ".

[The Sha'ar then continues from the quote in the Talmud from R' Yirmiyah of Difti: ] He forgets his learning and waxes ever more stupid, as it is written [in Kohelet 7.9], "For anger resteth in the bosom of fools"; and it is written [in Mishlei 13:16, "But the fool layeth open his folly."

[The Sha'ar quotes R' Nahman b' Yitsak, who said:] "It is certain that his sins out number his merits, as it is written [in Mishlei 19.19], 'And a furious man aboundeth in transgressions' ".

This was pretty straightforward, so it could be good to summarise what we have read so far. What are the consequences of anger?
  • "All types of Gihenom rule over him", which we could say is a spiritual punishment, but is also "evil in your flesh"

  • Abdominal troubles, leading to "a trembling heart, and failing of eyes, and sorrow of mind"

  • Pride that leads to a neglecting of seeking HaShem's Presence

  • Forgetting one's learning and becoming stupid

  • Transgressions add up and outnumber one's merits

This is a gamut of bad effects; we should never know from them.


Tuesday, February 22, 2005

Ya'asher koach to...me!

Well, I did it, and I suppose therefore
I have reason to be proud. What I did
was fulfill my "kabbalah" made last
year at this time (see: Monday, February 02, 2004
post entitled: "Watching Sports on the 'heilige' tv"),
in which I took upon myself to stop watching sports
on tv. However, I actually went further than that, and
stopped following sports altogether--for an entire
year! Thus, my goal--of being ignorant of the sports-
related talk in shul--has, B"H, been met, and then some!

Which, I believe, points to a middos-related point: to
achieve success in changing a middah, it is sometimes
necessary to go "cold turkey." Certainly, there is ample
evidence of this fact in the form of the thousands of people
who have entered the "12 steps program" to overcome
drinking and other substance-abuse problems. Another
key is (and, my guess is, this is probably one of the 12 steps)
it is important to fill the void left by the forsaken activity with
something else of a positive nature. And that, my friends,
is where Torah comes in. And, of course, spending quality
time with the family, instead of running back and forth from
the kitchen to the family room to catch the next snap or
the next pitch! Chasdei Hashem and Aibishter sh'helfen


ספר ארחות צדיקים - השער השנים עשר - שער הכעס (Complete)

ספר ארחות צדיקים - השער השנים עשר - שער הכעס
הכעס היא מידה רעה, וכאשר הגרב מחולי הגוף - כן הכעס מחולי הנפש. ואמרו רבותינו (נדרים כב א): כל הכועס - כל מיני גיהנם שולטים בו, שנאמר (קהלת יא י): "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך", ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה". ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר (דברים כח סה): "ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש", איזה דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש? הוי אומר אלו התחתוניות! ועוד אמרו רבותינו (נדרים כב ב): כל הכועס - אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר (תהלים י ד): "רשע כגבה אפו בל ידרש אין אלהים כל מזמותיו". ואף משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנאמר (קהלת ז ט): "כי כעס בחיק כסילים ינוח", וכתיב (משלי יג טז): "וכסיל יפרוש אולת". ובידוע שעוונותיו מרובים מזכיותיו, שנאמר (משלי כט כב): "ובעל חמה רב פשע". וענשו גדול מאד, שנאמר (משלי יט יט): "גדל חמה נושא עונש":
ואתה רואה בני אדם, כשהם כועסים ומחזיקים בכעסם, אינם משימים לבם על מה שעושים, ועושים הרבה ענינים בכעסם מה שלא היו עושים בלא הכעס, כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו עד שמרבה דברי הכעס, ונכנס במחלוקת וקנטורים. לכן אי אפשר שיינצל הכעסן מחטאים גדולים. וכן אמר אליהו לרב יהודה (ברכות כט ב): לא תרתח ולא תחטי. ואמרו (עירובין סה ב):
בשלשה דברים ניכר האדם, האחד מהם - בכעסו, כי בעת הכעס אדם ניכר: אם יתגבר כעסו על חכמתו ועושה עניינים בעת הכעס בלא הנהגת החכמה - בזה ניכר כעסו. ואם תתגבר חכמתו על כעסו, ולא ידבר, ולא יעשה מעשה מחמת הכעס מה שלא היה עושה בלא הכעס - בזה ניכרת חכמתו:
ואמר החכם (פסחים קיג ב): שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבם, ואחד מהם - מי שאינו כועס. ואמרו רבותינו (אבות פ"ב מ"ה): לא הקפדן מלמד, כי מרוב כעסו התלמידים יראים ממנו לשאול ספיקותיהם, פן יכעוס עליהם, ואפילו אם שואלים אותו אין לו לב לפרש לתלמידיו כל הצורך, וגם ישיב להם דרך כעס, ומתוך כך לא יבינו. והתלמידים, אפילו שרבם כועס עליהם, ישאלו וידקדקו, ולא יחושו על הכעס, ולא יריבו עם רבם. ועליהם דרשו רבותינו (משלי ל לג): "ומיץ אפים יוציא ריב", כל הכועס עליו רבו פעם אחת ושתים ושותק - זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות (ברכות סג ב). ואמר מר: אין לך קשה יותר מדיני ממונות ודיני נפשות:
הכעסן אין לו חן בעיני הבריות והוא שנוא בעיניהם, ומתוך כך אין מעשיו מקובלים בעיני הבריות, ואפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים אין העולם למדים ממנו. הכעסן הוא כובד על בני ביתו השומעים תמיד כעסו ותלונתו, וקרוב הדבר לו לבוא לידי תקלה, מפני שמטיל אימה יתירה, כמו ההוא מעשה (דמר עוקבא) [דרבי חנינא בן גמליאל] אשר בקשו בני ביתו להאכילו אבר מן החי (גיטין ז א). הכעסן אינו מעביר על מידותיו ואינו מוחל, אך הוא נוקם ונוטר תמיד:
הכעס מביא אדם לידי מחלוקת, כשהוא כועס עם חביריו יריבו עמו והוא עמהם, וכשיש מחלוקת - יש קנאה ושנאה. וכבר ידעת רעות המחלוקת, כאשר יתבאר בשער המחלוקת. הכעס מונע לב האדם מכל הטובות, כי כשאדם כועס אין לו לב לרחם על העניים. ובהשם, יתברך, נאמר (חבקוק ג ב): "ברוגז רחם תזכור", וזה רחוק מאוד מדרכי בשר ודם. הכעס מבטל כוונת לב האדם בתפילה, ואין שכינה שורה מתוך הכעס. הכעסן לא יהיה חכם גדול, כי הכעס מבריח מלבו חכמתו, שלא יוכל לענות כהוגן ולא יוכיח כהוגן, וכל דבריו לא בהשכיל. הכעסן מונע מעצמו מוסרים ותוכחות, כי אין אדם רשאי לגלות לו טעויותיו ודרכיו המכוערות, כי כל אדם יפחד ממנו להגיד לו עניניו, כי הוא ירגז עליו. ואפילו אם יוכיח אותו שום אדם, לא יקבל ממנו מתוך הכעס:
כללו של דבר: אין הכעסן מקבל שום מידה טובה, אם לא יסיר מלבו הכעס. כמו שאין הכעסן מקבל תוכחה מאחרים, כך אינו יכול להוכיח את אחרים, כי התורה אמרה (ויקרא יט יז): "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", בתחילה תוכיח אותו בנחת ובסתר, ותאמר לו בלשון רכה ותחנונים כי לטובתו אתה אומר לו, ואז לא תקבל עליו חטא. אבל אם תוכיח את חבירך מתחילה בקול רעש ובזעם ותבייש אותו, אז תקבל עליו חטא, ואותו חבר לא יקבל תוכחה ממך, כי כן דרך בני אדם, כשאדם בא על חבירו בחזקה, אז חבירו מתקשה כנגדו ולא ייכנע תחתיו. ועל זה אמר החכם (קהלת ט יז): "דברי חכמים בנחת נשמעים". וכבר ידעת מהלל ושמאי שאמרו עליהם אותם שלושה הגרים (שבת לא א): קפדנותו של שמאי בקשה לטרדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה. הלל מרוב ענוה שהיתה בו לא היה אדם יכול להכעיסו, כי המונע עצמו מן הכעס, קונה מידת הענוה והרחמנות, כי מחרון אף תהיה מידת האכזריות, דכתיב (שמות כב כג): וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב", וכן לעולם אצל חרון אף כתוב הנקמה (דברים יא יז): "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים":
הכעס גורם עזות לאדם, ומחמת הכעס לא ייכנע וגם לא יודה על האמת. ואמר החכם:
כשתרצה להתחבר עם אדם - הכעיסהו, ואם יודה לך האמת בשעת כעסו - התחבר לו, ואם לאו - עזוב אותו. הכעס מביא לידי טעות. מי לנו גדול ממשה רבינו, עליו השלום, שכעס בשלושה מקומות ובא לכלל טעות, כמו שנאמר (ויקרא י טז): "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר", וכתיב (ויקרא י יז): "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש". ונאמר (במדבר כ י): "שמעו נא המורים", וכתיב (במדבר כ יא): "ויך את הסלע". ונאמר (במדבר לא יד): "ויקצוף משה על פקודי החיל", וכתיב (במדבר לא כא):
"ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה", מלמד שנשתכחה הלכה ממשה (ויקרא רבה יג א). ועתה הבן, אם כך הגיע למשה רבינו, עליו השלום, מה יגיע לכסילים הכועסים! ולכך אמר שלמה (קהלת ז ט): "אל תבהל ברוחך לכעוס":
והיזהר בך מאד, שלא תעשה שום קלקול מתוך כעסך, כי אמרו רבותינו (שבת קה ב):
המקרע בגדיו והמפזר מעותיו והמשבר כליו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו "עשה כך", ולמחר אומר לו "לך עבוד עבודה זרה", והולך ועובד. ובעבור כן כתוב (תהלים פא י): "לא יהיה בך אל זר", איזהו אל זר שהוא בקרבו של אדם? הוי אומר - זה יצר הרע! ראה, איך היצר הרע מתגבר באדם בעת הכעס. ואמר רבי (אבות פ"ה מי"א):
ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות - יצא הפסדו בשכרו, קשה לכעוס וקשה לרצות - יצא שכרו בהפסדו, נוח לכעוס וקשה לרצות - רשע, קשה לכעוס ונוח לרצות - חסיד. ואלו ארבע מידות נאמרות נגד הצדיק, כשהוא כועס על הטובים או בעניני העולם. אבל קשה לכעוס על עושי עבירות ונוח להם - זו מידה רעה שמתרצה לרשעים, וכל שכן מי שנוח לכעוס על צדיקים וקשה לכעוס על הרשעים, ונוח לרצות לרשעים וקשה לרצות לצדיקים - זהו רשע גמור:
אף על פי שהכעס מידה רעה מאד, מכל מקום צריך אדם להנהיג עצמו בקצת העתים במידת הכעס, כגון לייסר הרשעים, ולהטיל אימה על בני ביתו, ולזרוק מוראו בתלמידים. וכשכועס על הרשעים ישקול כעסו, לפי שאמר משה רבינו, עליו השלום, על ראובן וגד (במדבר לב יד): "תרבות אנשים חטאים", לכך בן בנו נעשה כהן לפסילים, ואף על פי שלשם שמים כעס. הכל צריך מידה בכל דרכיו של אדם, ויראה היאך יעשה המצוות, בין בכעסו בין בשחקו. אדם שיש בו מידת הכעס ומכריח את מידתו ומנהגו כאילו
אינו מבעלי הכעס, עליו נאמר (משלי טז לב): "טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר", ו"ארך אפים" הוא משלוש עשרה מידות הנאמרות בבורא, יתברך:
אמר החכם: מי שכעסו בו במחשבה, תראה עליו היישוב וההדר. ומי שכעסו עליו שלא במחשבה, תראה עליו השטות. עוד אמר החכם: מי שכעסו ורוגזו אמיץ, אינו רחוק מן המשוגעים. ומי שרגיל בכעס, אין חייו חיים (פסחים קיג ב), ואינו שמח לעולם, וכיון שאינו שמח, אינו מקבל מאורעותיו באהבה ובשמחה, ואינו מצדיק עליו את הדין, ואינו יכול לעבוד את השם, יתברך, בשמחה. כשאדם שרוי בתענית, או כשהוא בשום צרה, אז הכעס מאד בלבו. לכן בזמנים האלו צריך ליזהר ביותר שלא יכעוס. השתיקה מבטלת הכעס, וגם קול נמוך מבטל הכעס. לכן יראה האדם, כשכעסו מתגבר עליו, שישתוק, או ידבר בנחת ולא ירים קולו בכעסו, כי המגביה קולו בשעת כעסו, אז יתעורר הכעס, אבל קול נמוך והשתיקה משתיקים הכעס. וגם לא יראה בפניו של אדם שכועס עליו, אלא ידבר עמו בלא ראיית פניו, ואז יבריח הכעס מלבו:
ודע, כי גמר שכלו של אדם הוא שימשול בכעסו, כמו שנאמר (משלי יט יא): "שכל אדם האריך אפו". הכעס נוטה מאד אל הגאוה, ואין הכועס נמלט מן הגאוה. וכבר ידעת רעות הגאוה. וראוי לאדם שיתרחק מן הכעס, ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו יעצור רוחו ולא יכעוס. וכן צריך בעל הכעס לעשות מתחילה כשיעלה בדעתו שלא יכעוס, צריך שלא ירגיש כלל, אפילו הוכה וקולל לא ירגיש ולא יחוש. וזה דבר ברור: מי שהוא קפדן הרבה, יותר נוח לו שלא ירגיש כלל וישתוק ויעצור רוחו לגמרי, ממה שיכעוס מעט. כי זה אי אפשר לכעסן לעשות, כי אם ימשוך בלבו מעט מן הכעס, לבסוף יכעוס הרבה:
ומי שרוצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו, ואם הוא פרנס ורוצה לכעוס על הציבור כדי שיחזרו למוטב, כיצד יעשה? יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת בינו ובין עצמו, כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס.
וכשהוא מראה כעסו, ייזהר מאד שלא יעשה כן כשיש לו אורחים עניים, כי הם סבורים שהוא כועס עליהם, לכן יראה עצמו שמח בפניהם. ציוו חכמים להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו בדברים המכעיסים, עד שיעקור הכעס מלבו. וזוהי הדרך הטובה ודרך הצדיקים (שבת פח ב): הם נעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, ועליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא): "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו":


Wednesday, January 26, 2005

ספר ארחות צדיקים - השער השנים עשר - שער הכעס

Michael: I am pasting in here the first couple of lines of שער הכעס. I thought it might be easier to discuss with the text in front of us.

ספר ארחות צדיקים - השער השנים עשר - שער הכעס
הכעס היא מידה רעה, וכאשר הגרב מחולי הגוף - כן הכעס מחולי הנפש. ואמרו רבותינו (נדרים כב א): כל הכועס - כל מיני גיהנם שולטים בו, שנאמר (קהלת יא י): "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך", ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה."

Let's go line by line. Rough translation: "Anger is a bad middah. And just as 'the itch' damages the body, so does anger damage the soul. And our sages say (נדרים כב א): "All who get angry--all types of Gihenom rule over him.' As it states (קהלת יא י): 'And remove anger from your heart, and remove evil from your flesh.' And there is no evil (as bad as) Gihenom, as it states (משלי טז ד): 'All the works of Hashem (he made) for His sake, even the wicked for the day of retribution.'"

Let us now take a look at the Gemara in Nedarim (22a) referenced above
"R. Samuel b. Nahmani said in the name of R. Jonathan: He who loses his temper is exposed to all the torments of Gehenna,13 for it is written, Therefore remove anger from thy heart,’ thus wilt thou put away evil from thy flesh.14 Now ‘evil’ can only mean Gehenna, as it is written, The Lord hath made all things for himself yea, even the wicked for the day of evil.15 Moreover, he is made to suffer from abdominal troubles, as it is written, But the Lord shall give thee there a trembling heart, and failing of eyes, and sorrow of mind.16 Now what causes failing eyes and a sorrowful mind? Abdominal troubles."
(13) V. p. 19, n. 6.
(14) Ecc. XI, 10.
(15) Prov. XVI, 4. This is understood to mean Gehenna.
(16) Deut. XXVIII, 65.

According to R' Shmuel bar Nahmani, quoted in the above Gemara, the angry person suffers both spiritually (i.e., "inheriting Gihenom") and physically. The physical suffering of the acutely angry person is well documented (i.e., higher incidence of heart attack, high blood pressure, ulcers, etc.). The spirtual suffering he will endure are the fires of Gihenom in the next world as a result of the evil he does while in a state of anger (as the OT will explain later on), and perhaps also for just getting angry in the first place, which (as we shall also see) is a denial of Hashem's Divine Providence.


Sunday, January 23, 2005

Talking about Divine Providence

SM שלום from Jerusalem!

Firstly I want to thank you for the invitation to become a co-poster on this blog. Since this is my first time here I guess this makes this one historic...! [sound of crickets chirping]

Secondly I think it is a great idea for us to approach together this subject of כעס, throw some ideas back and forth, see what we've learned from the sources. Then maybe to share some anecdotes of particular situations that we may be facing, take them apart, and see if we can find the best way to approach them in real life. Sound good?

So I followed through with your advice of getting a copy of ארחות צדיקים (I assume this translates as "Ways of the Righteous" -- correct me if I am wrong), which you suggested we use as our basic text. I can see already that it has chapters on many different kinds of middot, including that of anger. Shall we start there, or at the beginning?

I must admit to you that I have not done much study in mussar -- in yeshivah because of a scheduling conflict, and outside of yeshivah because of some misapprehensions I had about the subject. Call it prejudice (i.e. making a judgement without the evidence), or just having seen bad examples, but I used to think that mussar was basically a rabbi shaking his finger and saying "nu nu nu"! Tales abound, unfortunately... But gratefully, thanks to HaShem's patient work on me, I have begun to change my outlook on the subject, and am looking forward to discovering it using the classic texts.

I also followed through on your advice of reading previous postings to this blog which deal with the subject of anger and what a corrupting force it is:
Why Getting Angry is Compared to Worshipping Idols from the holy Zohar and Whoever is in a rage resembles an idolater from the Tanya: Igeret HaKodesh. This last piece of Ḥassidic writing goes deeply into the moment that a person becomes angry and describes his choice to do so vis-à-vis of hashgaḥah pratit. Well, I must admit that that one needs some further study, but I wanted to share with you my own small occurence of Divine Providence this very evening!

Believe it or not I found a connexion between anger and parnassah (livelihood), I think.

Between my home and that of my in-laws we have a few books that prescribe various סגולות, segulot, for particular situations. One of these books, תפילה למשה (based on the work of Rav Mordekhai Shar`abi ע''ה) has the following segulot for parnassah:

.א. סגולה לפרנסה לקיים בכל מוצאי שבת סעודת מלוה מלכה

ב. סגולה נוספת לומר בכל יום י''ג עיקרים, וגם לקרוא את אגרת הרמב''ן.

(vol. 2, p.202). The natural question is, what does eating the fourth meal of Shabbat (on Motsaie Shabbat), and reading the Thirteen Principles of the Rambam, and the Letter of the Ramban, every day, have to do with livelihood? I decided to check the אגרת הרמב''ן this evening and was pleasantly surprised to find the opening paragraph:

Hear, my son, the instruction (mussar) of your father and don't forsake the teaching (Torah) of your mother [Mishlei 1:8]. Get into the habit of always speaking calmly to everyone. This will prevent you from anger, a serious character flaw which causes people to sin. As our Rabbanim said [Nedarim 22a]: Whoever flares up in anger is subject to the discipline of Gehinnom as it is says in [Koheleth 12:10], "Cast out anger from your heart, and remove evil from your flesh." "Evil" here means Gehinnom, as we read [Mishlei 16:4]: "...and the wicked are destined for the day of evil." Once you have distanced yourself from anger, the quality of humility will enter your heart. This radiant quality is the finest of all admirable traits, [Mishlei 22:4], "Following humility comes the fear of HaShem."

Hmmm, anger is as the opposite of humility. And perhaps we can deduce that humility is helpful to parnassah, whereas anger is destructive? This is certainly worth examining!


Wednesday, July 07, 2004

The Pistons and Moshiach

I came across an article recently
about the successful championship
series of the Detroit Pistons basketball
team (Jewish-owned incidentally).

In the article they interviewed several
players from the team who acknowledged
that their opponent (the Lakers) had superior
talent. What, therefore, was the “key ingredient”
to their success? Ahava (love).
The players stated
they loved one another on and off the court,
and would go out of their way to help one another
(i.e., make up for each other’s deficiencies) during
the course of the game. They were a true example
of the strength of team play and how that can even
best a more talented opponent.

For us Yidden, the “mussar v’haskel" (lesson) is obvious and
Jewish history is replete with examples: when we’re
united we’re “unstoppable,” but when we’re at each
other’s throats, then so are our enemies (r’l). A great
sage once said that to be “misaken” (to rectify) the chait (sin) of
“sinas chinam” (unwarranted hatred) we have to practice “ahavas chinam,” (unrequited love) even if it is undeserved. Then, we too, although we are vastly outnumbered, can win the Big One. May
it be soon!

Weblog Commenting and Trackback by HaloScan.com